כאשר אחד מבני הזוג יהודי והשני אינו יהודי או שלפחות אחד מבני הזוג מוגדר "חסרי דת" הליך הגירושין שונה מזה המתואר במרביתו של אתר זה. למעשה, אם אחד מבני הזוג יהודי, הרי שהמסורת היהודית אינה מכירה בקשר שבין יהודי ומי שאינו יהודי כקשר נישואין, ולפיכך גם אינה דורשת מהם הליך גירושין ברצותם להיפרד זה מזה. הפירוד המלא מקשר זה נעשה לפיכך בהליך אזרחי הנקרא "התרת נישואין".
בישראל נדונים דיני הנישואין והגירושין על-פי הדין הדתי של בני הזוג. כאשר הדין הדתי של כל אחד מבני הזוג שונה, נכנס לפעולה הדין האזרחי הכללי, בהתאם לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט – 1969.
בעבר הייתה כרוכה התרת הנישואין בפניה לבית המשפט העליון על מנת שיקבע את מקום השיפוט ואת זהות בית הדין המוסמך לדון בהתרת הנישואים. כיום, לאחר שתוקן חוק התרת נישואין, בית המשפט לענייני משפחה הוא שדן בענייני התרת הנישואין במקרים המיוחדים. לפיכך, זוג המבקש להתיר את נישואיו יפנה לבית המשפט לענייני משפחה שבאזור מגוריו.
במקרה של נישואין אזרחיים בין יהודי ולא-יהודי, יבקש בית המשפט את חוות דעתו של בית הדין הרבני ביחס לבן הזוג היהודי ולעובדות המקרה. במידה ואכן אין ספק לגבי אי-יהדותו של בן הזוג, יודיע בית הדין הרבני כי הנישואין אינם מוכרים על-פי הדין היהודי ובכך יאפשר את קיום הדיון בהתרת הנישואין בפני בית המשפט לענייני משפחה. במקרה בו יקבע בית הדין הרבני כי יש צורך בהתרת הנישואין על פי הדין הדתי, יהיו לבית הדין הרבני כל הסמכויות לצורך התרת הנישואין. אם בן הזוג הלא-יהודי שייך לאחת העדות הדתיות המוכרות בישראל (מוסלמים, דרוזים ורבות מן הכנסיות הנוצריות), ינוהל הליך דומה גם מול בתי הדין הדתיים הרלוונטיים. במקרה ששני בני הזוג הינם חסרי דת – ייקבע בית המשפט לענייני משפחה כמקום הדיון בגירושים.
תעודת התרת הנישואין שתינתן בסוף התהליך תאפשר לבעל או האשה היהודיים להינשא ברבנות בישראל לאדם אחר.
למידע על בתי המשפט למשפחה, עלויות, יעוץ משפטי ותוכן הסכם גירושין | עיון בחוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969
